יש לו סיכוי לפרוח! \\ הרב דן טיומקין

דן טיומקין 1 Comment on יש לו סיכוי לפרוח! \\ הרב דן טיומקין

איך נגונן על היקרים לנו מכל? איך נדאג שהם לא ידרדרו במדרון? ואיך נסייע להם כשהקושי כבר קיים? | מאמר ראשון בסדרה מאת הרב דן טיומקין, מרצה בכיר ב"מרכז ישיר" ומומחה בעל שם לטיפול בנוער בסיכון

13:46
28.04.24
מערכת האתר No Comments on משיח, עכשיו! הרב שניאור אשכנזי והרב דב הלפרין בסעודת משיח • צפו

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות

פוסטים אחרונים

תגיות

זה קורה ברגע אחד או בפסיעות מדודות, אבל תמיד זה כואב ומייסר, מותיר מאחור אבק שריפה וחלל בלב. ילד יקר של אבא ואמא מוצא את מקומו הרחק מהבית הטהור, מדרך האור. מחפש ריגוש ומצא בורות נשברים. מאחור נותרים הורים כאובים, מחנכים שבורים וקהילה המומה. 

כל ילד זקוק לפחות למבוגר אחד שיאמין בו, שיבין את נפשו הסוערת ויאמר לו 'גדל!' היכן נמצא אותו מבוגר? איה הם אותם אנשי מקצוע משלנו, שיחבקו, יושיטו יד, יפתחו לב ויאירו אלומות? אין ספק שהדור שלנו משווע לאנשי מקצוע איכותיים שידברו בשפה מותאמת ויעניקו לאותם אלפי נערים ונערות כלים להתמודדות מנטלית, אישית ורוחנית.

הרב דן טיומקין, מחבר הספר "בוסר המלאכים", תלמידו המובהק של הרב אורי זוהר זצ"ל, והמומחה לטיפול לנוער בסיכון, הרים את הכפפה ויוצא לדרך עם קורס חדש ופורץ דרך, להכשרת מטפלים ומלווים לנוער בסיכון. את הקורס הוא מעביר ב'מרכז ישיר', הבית להכשרות מקצועיות, ומשם הוא מביא את הבשורה לאלפי בני נוער שרק ממתינים לאדם הנכון במקום הנכון.

הרב טיומקין הינו בוגר ישיבת סלובודקא, מחבר ספרים רבי מכר ומעביר סדנאות והדרכות להורים ולמורים. במהלך העשורים האחרונים הוא זכה ללוות את הרב אורי זוהר זצוק"ל, שהסמיך אותו להיות מטפל ומורה נבוכים בכל מה שנוגע לנוער בתהליך נשירה, ואף ציין כי הרב טיומקין הינו מומחה מספר 1 בארץ בתחום הרגיש הזה. הרב טיומקין קיבל את הסכמת גדולי ישראל מכל קצוות הקשת, להיות הכתובת הראשונה לטיפול בנוער בסיכון ולהכשרת אנשי מקצוע מוסמכים לנושא.

בשיחה עמו ביקשנו להציץ אל עולם של עשייה למען ילדינו, ולהבין מה מצפה לנו בקורס החדשני והאיכותי.

איך אתה רואה את מצב הנשירה בדורנו? ומהם הכלים למניעה, לזיהוי ולטיפול בנוער בסיכון? 

"לצערי אני מקבל מידי שבוע עשרות פניות מהורים וממחנכים כאובים, שרואים את הנער היקר מתמודד עם ניסיונות לא קלים. וכאן נשאלת השאלה: מדוע בני נוער יקרים מוצאים את עצמם נפלטים מהמערכת, מהקהילה, מהחממה? ובכן, התשובות הקלאסיות לשאלה הזו ידועות: אתגרי הגיל, אתגרי הדור, פגעי הטכנולוגיה והרחוב המפתה והפולשני. אבל לדעתי אלו אינן הסיבות, אלו הם רק הסימפטומים. הניתוק נעשה מסיבות אחרות לגמרי. קל להבין למה רבים כל כך מאשימים את הסימפטומים, סך הכל אותם אנחנו רואים, אבל הם רק קצה קרחון, שמתחת לחלק הנראה לעינינו, יש חלק ענק שנסתר מאיתנו וגורם להתנהגות הזאת.

"יהיו כאלו שיטענו, שאין מנוס מלהגדיר את אותם נערים כבעלי עבירה. הם יציגו את מעשיהם ואת חומרת המצב שלהם, ויאבחנו את הנערים הללו כבעלי תאווה, כפויי טובה, עצלנים, טיפשים ורעי לב. 

"אבל גדולי ישראל סוברים אחרת. הם אמרו, כל אחד בדרכו, ש'אין ילד רע, יש ילד שרע לו'. לא תמיד ידוע למה רע לו. לפעמים מדובר בטראומה, כל נשמה וסף הרגישות שלה. הטראומה גורמת לחור שחור בלב, והדרך לכסות חור שחור היא דרך התנהגויות קיצוניות שמחפשות להסיח דעת ולברוח. אנחנו צריכים לסגל לעצמנו עדשה מולטי-פוקלית, שב'מסך מפוצל' תצליח לראות לא רק את ההווה המייאש, אלא זמנים נוספים, בדיוק כמו שהקב"ה עושה עמנו, ומביט בנו בעדשה כפולה, לא רק על זמן ההווה, אלא גם על זמן העתיד, והקב"ה בוחר באיזו עדשה להביט בנו. לפעמים הקב"ה בוחר להביט בנו דרך העדשה השנייה, להתעלם מההווה הבעייתי, ולראות אותנו בהֶקשֵר של זכויות העבר, או על פי העתיד המבטיח". 

במאמר הבא נדון בתחושת האשמה, נפרק אותה לגורמים ונבין מי אשם ויותר חשוב מי לא אשם בתהליכים שעוברים על הילד, בפרק השלישי והאחרון נדבר על הפתרונות והדרכים להשיב אותו למסלול.



1 תגובות

מיין תגובות
  1. 1

    מה המקור בחז"ל לדברים שבמאמר? זה נכון שלילד קטן חסרים תובנות ולכן כושר השיפוט שלו נמוך וכמעט שאי אפשר להגדירו 'ילד רע'
    (אי אפשר להגדירו לעצמנו כהגדרה, לעומת זאת לא כהגדרה אלא כגערה, במקרים חריגים במעידות משמעותיות למדונו רבותינו שמותר לגעור בו 'ילד רע' השמים לא יפלו, מותר לגעור כל עוד הילד מקבל מספיק חום ואהבה ולא מטפטפים לו תדיר שהוא באמת רע)
    אבל במאמר כאן מתייחסים לבני נוער, משמע בגיל העשרה עד עשרים לכל הפחות
    אם כן, לגבי גיל זה, מדברי הגמ' בקידושין דף ל, כתוב להיפך: א"ל רבא לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה ומפרש רש"י (שם בלשון אחר): אדידך על צוארי דבריך בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות ואיזה זמנו משיתסר ועד עשרים ותרתין (משש עשרה ועד עשרים ושתים).

    ככלל, הגישה הנכונה היא שביל הזהב בלי קיצוניות לכאן או לכאן. החכם עיניו בראשו להתבונן בשתי העיניים ולנהוג בהתאם בשתי הנהגות גם יחד כפי שמלמדנו הרמח"ל (הנהגת המשט והנהגת היחוד מב-עו)
    הנהגת המשפט להגיב על פי המציאות בשטח' להוכיח את הרעים ולשבח את הטובים הנהגת היחוד לזכור ש'לא ידח ממנו נדח' עם מבט של תקוה כי נער יהודי שההשפעות החיצוניות מרעות אותו כאשר יסתלקו ההשפעות יתגלה הטוב לכן כשמשלבים את שתי ההנהגות גם יחד הדברים נשמעים מתקבלים